תגובות בעיתונות הלבנונית לנאום נעים קאסם

נאום ללא קשר למציאות : כיצד ממשיך נעים קאסם למכור אשליות בין חורבות הכת והאומה?

עודף הכוח "המומצא" עליו התבססו ההחלטות לעימות עצמאי, ושקודם כמגן מגן והרתעה, הפך בסופו של דבר לעודף אסונות ותבוסות שדיממו את הדרום ואת לבנון.

בעוד שהאזור עומד על סף מפה אדריכלית ופוליטית חדשה, והמזרח התיכון מתעורר לשינויים מבניים גדולים שהשפיעו על טהרן ועל הציר שלה, ומנפצים את רעיון "אחדות הזירות", מזכ"ל חיזבאללה, שייח' נעים קאסם, מופיע בנאומו האחרון כדי לפנות לעם הלבנוני בשפה השייכת לעידן שחלף.

כאילו שיטפון האסונות שפקד את לבנון, ובמיוחד את הקהילה השיעית ואת הסביבה של חזבאללה מאז השקת חזית התמיכה לפני שלוש שנים, לא הספיק כדי לחדש את השיח או לדחוף את ההנהגה להערכה עצמית אמיצה כדי להגן על מה שנותר.

אשליות ה"ניצחון האלוהי" בתוך הריסות 100 עיירות הדרום

נאומו האחרון של קאסם, שנשא לרגל השקת קרן לשימור מורשתו של המזכ"ל לשעבר, סייד חסן נסראללה, חושף את התהום העמוקה בין המציאות הטרגית בשטח לבין הנרטיב הנוקשה של המפלגה. קאסם מתעקש לקדם את הרעיון ש"שחרור הדרום לנגד עינינו ממש", ומשבח את מה שהוא מכנה "מיתוס העמידה האיתנה".

אבל על איזה מיתוס מדבר השייח', כאשר כמעט מאה עיירות וכפרים דרומיים נמחקו ונהרסו לחלוטין? ואיזה "ביטחון" הוא מקדם לאחר שג'בל עאמל ואזורי השיעים עברו את העקירה וההגירה הגדולים ביותר בהיסטוריה המודרנית שלהם?

עודף הכוח ה"שקרי" שעליו התבססו ההחלטות לעימות חד-צדדי, ושקודם כמגן מגן וכגורם מרתיע, הפך בסופו של דבר לעודף אסונות ותבוסות שדיממו את הדרום ואת לבנון.

סגירת דלתות הביקורת: "אל תבקשו מאיתנו פתרונות!"

במקום להקשיב לצעקותיהם של העקורים, המתנשפים תחת משקל ההרס הכלכלי, המחירים המאמירים וקריסת המגזרים, מחשמל ועד מים, קאסם יישב את העניין על ידי סגירת כל הדרכים לביקורת או גמישות אמיתית. בהצהרתו הנחרצת, "אל תשאלו אותנו מה תעשו; אין לנו מה להציע", המפלגה מכריזה רשמית על ניתוקה משיקולים לאומיים וריאליסטיים.

הצהרה זו פירושה, במילים פשוטות, שההנהגה לא למדה דבר מטעויות העבר, וכי סביבתה המוכה, שננטשה לגורלה המעורפל, צפויה להקריב שוב קורבנות שקטים, למען סיסמאות שיעילותן המעשית והפוליטית התאדה.

נשק חיזבאללה והחוקה: פשרה הפוכה על מושג הריבונות

הפרדוקס המזעזע ביותר בנאומו של נעים קאסם היה הצבת נושא "מונופול הנשק בידי המדינה" באותה רמה עם נושאים מנהליים וחברתיים קלאסיים, כגון כלכלה, תעסוקה וכספי פיקדונות. הוא הביע את נכונות המפלגה לדון בנשק "במסגרת חוקתית".

מהלך מסוכן זה מעלה שאלה מהותית: כיצד ניתן להשוות סוגיה ריבונית מרכזית הנוגעת למונופול של המדינה הלגיטימית על הכרעת מלחמה ושלום ועל שימוש בכוח לסעיפים ותקציבים מנהליים כלליים?

החוקה הלבנונית, המופעלת, אינה הופכת נשק לקלף מיקוח בשוק חלוקת הכוח הפנימי, אלא הופכת אותו לזכותו הבלעדית של הצבא וכוחות הביטחון הלגיטימיים. הפיכת עניין ריבוני לקלף מיקוח פירושה הנצחת ההיגיון של מדינה חטופה ועקיפת הוראות החלטות בינלאומיות והברית הלאומית.

העולם משתנה... וקאסם תקוע בעבר.

האזור נע במהירות לעבר הסדרים אזוריים חדשים. איראן עצמה מתקנת מחדש את מדיניות החוץ והפרקטיקות שלה כדי להגן על ביטחונה המרכזי. השפעת "הציר" דועכת, ומעוזו מתפוררים בהדרגה, בעוד שעזה והאזור חווים תשישות קיצונית וקריסה.

בתוך שינוי מכריע זה, נראה כי השייח' נעים קאסם והנהגת חיזבאללה חיים ביקום מקביל, חוזרים על אותה רטוריקה עייפה, מנותקים מהסבל האמיתי של העם.

התעקשות על שיח משברי זה משמעה דבר אחד בלבד: ניסיון נואש לברוח קדימה ולהעמיק את אובדן הקהילה שלהם, הכת שלהם והאומה כולה, בעוד לבנון בוערת תחת משקל השריפה האזורית. https://janoubia.com/2026/10/07/خطاب-خارج-الزمن-كيف-يواصل-نعيم-قاسم-بي/

(המאמר התפרסם באתר "ג'נוביה" השיעי מדרום לבנון המפרסם ביקורת נוקבת על חזבאללה)