נביה ברי מנסה "פתרונות יצירתיים" לשאלת פירוז הנשק של חזבאללה ואגב כך פורס מלכודת לראש הממשלה נוואף סלאם
ברי טומן מוקש פוליטי ודתי מתחת לרגליו של סלאם[1]
התערבותו של ברי יוצרת רושם כאילו הפך למורה הדרך הפוליטי של הסונים.
יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, השמיע הצהרה מפתיעה ומנותקת מההקשר המיידי, וטען כי "משרת המופתי הגדול של הרפובליקה שייכת לכל המוסלמים ולכל הלבנונים". הוא הוסיף כי הבהיר לצדדים הנוגעים בדבר ש"אין לפעול על דעת עצמם" – מבלי לפרט במי מדובר.
עמדה זו הוצגה במהלך פגישתו עם ראש הממשלה – פגישה שנועדה במקור לעסוק בנושאים אחרים בהתאם לסדר היופ הפוליטי. חשוב מכך, הדברים מהווים התערבות ישירה ומעורפלת במשבר הסובב את הארכת כהונתו הבלתי-חוקית של המופתי הגדול – מהלך שנפסל בעבר על ידי היועץ-המדווח במועצת המדינה (State Council) וזכה לגיבוי מצד נציג הממשלה (Government Commissioner).
לדברי מקורות בממסד הדתי, התערבות זו ליבתה מתחים והציפה מחדש חששות רדומים. שבו ועלו נרטיבים ישנים הנוגעים לדרישה שיעית ותיקה: שהתפקיד הדתי היחיד בלבנון הנושא את התואר "של הרפובליקה" יהיה נחלתם – או, למצער, יהיה כרוך בשותפות במסגרת הסדר רוטציה בין סונים לשיעים. לפיכך, דבריו של ברי נתפסים כבעלי השלכות מסוכנות ביותר. הם חורגים מעבר להגנה גרידא על המופתי דריאן, וסוללים את הדרך לדרישה שיעית ישנה – וכל זאת בעיתוי שבו מועלות הצעות להיענות לצרכי העדה השיעית בתמורה לוויתור על הלגיטימיות של ארסנל הנשק שלהם. מקורות דתיים חוזרים ומעלים דרישות שהוצגו בעבר: הקמת משרת סגן נשיא, שינוי ההשתייכות העדתית של מפקד הצבא, וחשוב מכל – עיגון משרד האוצר כתיק המוחזק בידי שיעים באמצעות הוראה מפורשת. נקודה אחרונה זו מהווה דרישה מרכזית עבור ברי, שניהל מאבק פוליטי סביבה בעת הרכבת הממשלה, כשהוא מסתמך על דיונים "דמיוניים" מישיבות הסכם טאיף – פרטים הידועים רק לו, למרות היעדרותו מהן באותה עת. מקורות אלה מזכירים גם כי ברי נמנע מלהביע עמדה פומבית כלשהי – או אפילו מלדבר באמצעות שליחיו בתקשורת – במהלך המשבר של המופתי הקודם עם המחנה של חרירי, וזאת למרות שהמופתי ביקש הגנה מחיזבאללה, שותפו של ברי ב"צמד השיעי", ברגע של עימות חריף.
הסוגיה הקריטית ביותר היא הערבוב הבלתי-מוצדק בין התבטאויותיו של יו"ר הפרלמנט לבין יחסיו עם ערב הסעודית, במטרה להסיק מסקנות שגויות. גורמים פוליטיים רואים בכך חלק מהנטייה הלבנונית האופיינית להגזמה – מגמה המוגברת על ידי המופתי וראשי ממשלה לשעבר מסוימים, הנוהגים לפנות לעיתים קרובות ל"עין א-תינה" (מעונו של ברי). ואכן, מקורות אלה חושפים ביקור חשאי שערך המופתי דריאן כדי לבקש מברי להפעיל לחץ על מועצת המדינה (ה"שורא") להקפיא ללא הגבלת זמן את פסיקתה הסופית, לאור שליטתו של ברי במוקדי הכוח של מוסדות המדינה.
המקורות חושפים גם הסדר שנדון בפגישה בין יו"ר הפרלמנט לבין ראש הממשלה. הסדר זה מותנה בכך שברי יעכב את פסיקת מועצת המדינה לביטול כהונתו של דריאן, ובתמורה לכך יתמוך ראש הממשלה סלאם במינויו מחדש של בסאם בדראן לנשיא האוניברסיטה הלבנונית ובמינוי אדם מסוים לתפקיד מושל נבטיה, לצד דיונים על הצעת חוק פנסיה לראשי הקהילות הדתיות האסלאמיות. המקורות רואים בצעד של ברי מלכודת מסוכנת שטמן לסלאם; ראש הממשלה אינו יכול להרשות לעצמו לגלות סלחנות כלפי התערבות בסוגיה דתית רגישה ביותר, המצויה בתחום סמכותו הרשמית. לעומת זאת, ליו"ר הפרלמנט אין מעמד רשמי בעניין זה; כל התערבות הנושאת את חותמו יוצרת תפיסות שליליות הפוגעות בתדמיתו הציבורית של סלאם – תדמית הנתונה ממילא למתקפה מכוונת מצד "מועדון ראשי הממשלה לשעבר", ובמיוחד מצד חרירי ומחנהו הפוליטי. היה ראוי יותר לקרוא לְבֶּרִי לרסן ולמתן את הרטוריקה של המופתי הג'עפרי, אחמד קבאלאן – ולציין כי בֶּרִי נמנע מלהפעיל את סמכותו החוקית ולנקוט צעדים נגד המופתי, למרות כפיפותו המנהלית של האחרון למשרד ראש הממשלה.
המקורות מציינים כי הבעיה של סלאם נעוצה בכך שלא הגיב תקשורתית להתערבותו של יו"ר הפרלמנט, אף שהיה מודע לכך שתיאוריות ועמדות פוליטיות נבנות על בסיס דבריו של בֶּרִי. בולט מביניהם היה דיווח של עיתונאי המקורב ל"עין א-תינה" , שעסק בפתרון מוצע למשבר "דאר אל-פתוא" – פתרון שהוצג על ידי היו"ר בפני ראשי ממשלה לשעבר וחברי המועצה האסלאמית העליונה (השרעית) תחת הכותרת "יציאה באביב המוקדם". הדבר יצר רושם כאילו בֶּרִי נטל על עצמו את תפקיד המכוון הפוליטי של העדה הסונית, ובכך ניכס לעצמו בפועל את סמכות משרד ראש הממשלה.
תגובות