התוכנית להסדרת מצבם של מחנות הפליטים הפלסטינאים בלבנון
טארק אבו זינב
נשק במחנות פלסטינים חושף את חוסר המעש של המדינה הלבנונית
5 בנובמבר 2026,
יאסר עבאס (נציגו המיוחד של מחמוד עבאס בלבנון) במהלך פגישה בנושא "התוכנית הלאומית לניהול מחנות פליטים פלסטינים בלבנון": לא ניתן עוד להתייחס לנושא הנשק במחנות פלסטינים כעניין הניתן לדחיה או כפרט ביטחוני הפתוח למשא ומתן. המשך קיומם של אזורים מחוץ לסמכות מוסדות המדינה הופך את הריבונות לסלקטיבית ואת החוק לבלתי ניתן לאכיפה. לבנון אינה יכולה לסבול ריבוי פלגים חמושים או לנהל את הנושא הזה באמצעות הבטחות בלבד. המונופול של המדינה על הנשק הוא מדד לחומרתה וליכולתה להרחיב את סמכותה על שטחה.
נושא זה מהווה מבחן להחלטת הממשלה, אשר ב-30 באוקטובר 2026, בחסות ובנוכחות ראש הממשלה נוואף סלאם, פתחה בהתייעצויות בנושא "התוכנית הלאומית לניהול מחנות פליטים פלסטינים בלבנון". בפגישה נכחו השגריר ראמז דמשקיה, ראש ועדת הדיאלוג הלבנוני-פלסטיני; מוחמד אל-אסעד, שגריר פלסטיני בלבנון; יאסר עבאס, חבר הוועד המרכזי של פתח ונציב יחסי החוץ; ונציגים מהקהילות הפלסטיניות והלבנוניות, אונר"א, ושגרירויות נורבגיה ושוויץ.
טיוטת ההסכם מבוססת על שלושה עמודי תווך: ריבונות, ביטחון ושלטון החוק; זכויות, שירותים ופיתוח אנושי; ומנהל וממשל. היא מציעה תהליך יישום הדרגתי, החל משלב יסודי ופרויקטים פיילוט המובילים לממשל מלא. זה כולל מסירת נשק לצבא וסיום תופעות של נשיאת נשק; הקמת תחנת כוחות ביטחון פנים בכל מחנה, הפועלת במסגרת מודל שיטור קהילתי; הרחבת סמכות הרשות השופטת ומעצר מבוקשים; טיפול בזכויות, שירותים ותיעוד; עריכת סקרים לתכנון חברתי ועירוני; והקמת גוף ניהול מחנה. עם זאת, הטיוטה נותרה בדיונים ועדיין לא גובשה סופית כתוכנית מאושרת או כתוכנית יישום עם מועדים מחייבים.
עמדות הפלסטינים לא נותרו הצהרות כוונות בלבד. ב-21 במאי 2025, נפגש נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס עם הנשיא ג'וזף עון בבעבדה, ופורסמה הצהרה משותפת המאשרת את המונופול של המדינה על השימוש בכוח ומדגישה תיאום מוגבר כדי להבטיח יציבות בתוך ומסביב למחנות הפליטים הפלסטיניים. במהלך ביקורו, הדגיש עבאס בהצהרותיו הפומביות כי המחנות נמצאים תחת ריבונות המדינה והצבא, וכי נשק מחוץ לשליטת המדינה מחליש את לבנון ופוגע בעניין הפלסטיני.
יאסר עבאס הודיע על תחילת העברת הנשק לצבא , על פי תוכנית מדורגת ומוסכמת. צעד זה מציב בפני הממשלה חובה מכרעת שלא ניתן להסיט אותה באמצעות התייעצויות, במיוחד מכיוון שתהליך ההתייעצויות צפוי להימשך שישה חודשים לפני הגשת ההצעה הסופית. חיוני שמסגרת זמן זו לא תהפוך לתירוץ לעיכוב, אלא להזדמנות לקבוע לוח זמנים ליישום, להגדיר אחריות, לקבוע מדדי ביצוע ולקבוע מנגנוני אחריות.
באופן דומה, יאסר עבאס לא הגביל את עמדתו למסירת נשק בלבד. הוא תיאר את התוכנית כמעבר מניהול משברים וצעדים תגובתיים לפעולה מוסדית, ומתפקידים חופפים לאחריות ומנגנונים מוגדרים בבירור לתיאום ומעקב. הוא אישר את תמיכתה של מדינת פלסטין בהתייעצויות ובהשתתפות בפיתוח הטיוטה, והוא שיבח את הדגש על זכות השיבה ודחיית יישוב מחדש, את הפרדת זכויות האדם והאזרח מכל דרך אחרת, ואת התחשבות בנסיבות הספציפיות של כל מחנה ואת היישום השלבי.
עבאס היה ברור בהפרדת הפעילות הפוליטית מנוכחות צבאית; חופש הפעילות הפוליטית הפלסטינית במסגרת החוק והמוסדות הלגיטימיים אינו מצדיק קבוצות צבאיות עצמאיות או סמכויות ביטחון מקבילות. הוא חזר על כבוד לריבונות לבנון, לשלמותה הטריטוריאלית ולמוסדותיה, ואישר את תמיכתה במונופול של המדינה על נשק והחלטות ביטחוניות, תוך דחיית השימוש במחנות בסכסוכים. הוא הדגיש כי הרחבת סמכות המדינה חייבת להיות מלווה בהגנה על האוכלוסייה, שמירה על כבודה וחיזוק האמון במוסדות הלבנוניים.
ממשל אינו שלם אם מצטמצם לביטחון בלבד. יאסר עבאס קרא לטפל במגבלות הקשורות לתעסוקה, בעלות על רכוש, ירושה, הגנה חברתית ומצבם של אלו שאין להם מסמכי זהות, ולבחון מחדש את החקיקה הרלוונטית כדי להבטיח זכויות אדם ואזרח. הוא קרא גם לטפל בסוגיות המשפטיות הקשורות לתקשורת עם פלסטין או לנסיעות אליה, ולהבחין בין תקשורת לגיטימית עם מדינת פלסטין, מוסדותיה ועמה, לבין התנהלות מול רשויות הכיבוש הישראליות.
עבאס הדגיש את תפקידה של אונר"א, לא רק כספקית שירותים אלא גם כעד בינלאומי לסוגיית הפליטים ולאחריות הקהילה הבינלאומית. הוא קרא להגן על המנדט, המימון, המתקנים והנייטרליות שלה, ולהבטיח את המשך שירותיה עד להגעה לפתרון צודק. המטרה היא מחנות בטוחים, פליטים החיים בכבוד ושותפות רשמית בין שתי המדינות, תוך שמירה על זכות השיבה ודחיית יישוב מחדש.
לבנון אינה זקוקה להצהרה חדשה, אלא להחלטה שמעבירה את התוכנית מהתייעצות ליישום. צעדים פלסטיניים מעשיים החלו, והממשלה חייבת לתמוך בהם בלוח זמנים ובאחריות ספציפית, תוך השלמת הרחבת הסמכות המוסדית במקביל למתן זכויות ושירותים. עיכוב פעולה רק מנציחה מציאות הסותרת את תפיסת המדינה. או שהממשלה מוכיחה שריבונות היא החלטה ניתנת לאכיפה בכל השטחים, או שהיא נושאת באחריות לשמור על הסוגיה בלתי פתורה. ריבונות אינה נמדדת לפי מה שמדינה מצהירה, אלא לפי מה שהיא אוכפת בשטח.
תגובות