העיתון "נדא אל-וטן": מעבר למיתוס... מה נותר מחיזבאללה?

1 באוקטובר 2026 | 02:02 לפנות בוקר

התמונה פורסמה בכתבת "נדא אל-וטן" שהקישור אליה להלן

העובדה ש"המפלגה" עשויה להשיג אמצעי לחימה, אינה מעידה בהכרח על יכולתה לנהל מלחמה חדשה.

תוך שימוש באותה רטוריקה ישנה ונוקשה, מנהיגים כגון נעים קאסם, מוחמד רעד ונאוואף אל-מוסאווי ממשיכים לנסות ולגייס את הציבור, כשהם מפצירים בו לעמוד איתן מול האויב ולגלות סבלנות והשלמה עם המצב. מיתוסים אינסופיים מוזנים לציבור המרוסק: טענות כי עלי א-טאהר לא נפל בקרב, כי חסן נסראללה עודנו בחיים, כי הניצחון הוא בלתי-נמנע, כי ישראל חלשה יותר מקורי עכביש, וכי נתניהו ישן במרתף בשכונת הפועלים "פלורנטין" בתל אביב... מיתוסים אלו שחקו את התודעה עד כדי הזיה, והותירו את "השקר המיתולוגי" כגלגל ההצלה האחרון.

עם אותם ביטויים, באותו טון האופייני לשנות ה-80 וה-90, עם אותה התלהבות ראשונית של ה"פדאיון" (לוחמי הגרילה) ויראת-כבוד ילדותית כלפי עוצמה צבאית דמיונית שחיזבאללה אינו מחזיק בה בפועל – בתוך כל ההבלים והפנטזיות הללו – פועלות הזרועות הצבאית והפוליטית של חיזבאללה משלב אחד למשנהו. הם גוררים אחריהם ציבור שחש עייפות, אך מרגיש כי אין לו ברירות רבות אחרות.

מאז הסכם הפסקת האש – הסכם שחיזבאללה סלד ממנו, דחה אותו מיד ותייג אותו כבגידה – לא נורתה ולו ירייה אחת לעבר ישראל; זאת בעוד ישראל ממשיכה ללא הרף במערכה היומית והאלימה שלה, הכוללת הפצצות, הריסות וחיסולים. מדוע דבק חיזבאללה בהפסקת האש אם הוא חזק כפי שטוען מזכ"ל הארגון, ואם הוא אכן מוכן ללחימה? למה עוד יש לחכות? לכך שטנקי המרכבה יגיעו לצידון?

במציאות, הקונצנזוס בקרב פרשנים צבאיים גורס כי הסיבה לכך אינה קשורה לאסטרטגיות גרנדיוזיות או להמתנה ל"זמן ולמקום הנכונים"; הסיבה היא שחיזבאללה איבד הן את יכולת ההתנגדות שלו והן את הנהגתו. צבא ישראל הגיע לנבטיה מבלי להיתקל בהתנגדות משמעותית, וכעת מופצות תמונות של חיילים המשוטטים בכפרי הדרום כאילו היו אדוני המקום.

נעים קאסם מתעקש שוב ושוב – ובאופן הגובל לעיתים בפארסה – כי "לשדה הקרב המילה האחרונה". עקרונית הוא צודק; מלחמות נמדדות לפי מי שמנצח בסיבובים ובקרבות, וישראל ניצחה בכל סיבוב עד כה. בינתיים, חיזבאללה מסתפק בתקיפת הממשלה והנשיאות, בעיסוק בתיאוריות ריקות מתוכן ובהמתנה לישועה אלוהית.

לדברי תת-אלוף (במיל') והמומחה הצבאי סעיד קוזה, "לחיזבאללה עדיין יש כוח צבאי המסוגל להטיל אימה על העורף הלבנוני – תוך שימוש בו כדי לזרוע פחד מבית – אך אין לו כל יכולת להחזיק מעמד מול ישראל. זו הסיבה שהוא אינו מעז להיכנס למלחמה שלישית, למרות ההתפתחויות האזוריות; מבחינה צבאית, אין לו היכולת לכך. יתרה מכך, קיימת בקרב הציבור בדרום תחושת מרירות כלפי חיזבאללה, גם אם התושבים נמנעים מלהביע זאת בגלוי וחוששים לדבר, שמא ייפגעו או יואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל". קוזה אומר לעיתון "נידאא אל-וטן": "למעשה איננו יודעים אם ל'מפלגה' (חיזבאללה) עדיין יש יכולות טילים באזורי צפון או מערב הבקעא. עם זאת, אם יכולת כזו אכן קיימת, היא נותרת תחת פיקוד משמרות המהפכה האיראניים; היא אינה מופעלת ללא אישורם – כפי שקרה ב-2 במרץ".

הוא מוסיף: "הזרוע הפוליטית של המפלגה נוקטת רטוריקה ולוחמה פסיכולוגית כדי להטיל אימה על הרשות המבצעת, ובכך להרתיע אותה מליישם החלטות שנועדו לרסן את פעילותו הפנימית של חיזבאללה. הם מאיימים במלחמת אזרחים ובחבלה – טקטיקות המהוות את מנוף הלחץ היחיד שלהם כיום".

באשר לאופן שבו מגיעים אמצעי לחימה לידי חיזבאללה למרות ההגבלות היבשתיות, האוויריות והימיות, מקורות מציינים כי השגת חסימה מוחלטת היא כמעט בלתי אפשרית. ההברחה היא פרקטיקה רבת-שנים המסתמכת על רשתות מבוססות; בעוד שמשלוחים מסוימים מיורטים, דבר אינו מונע מאחרים להגיע באמצעות סירות קטנות – תוך התחמקות ממעקב ביטחוני – או דרך הגבולות היבשתיים.

עם זאת, יכולתה של המפלגה להשיג אמצעי לחימה אינה מעידה בהכרח על יכולתה לנהל מלחמה חדשה במובן הצבאי; עימותים קודמים הוכיחו את חוסר יכולתה להתמודד ישירות מול ישראל. עם זאת, מקורות מצביעים על כך שהארגון עלול להיגרר למלחמה אם הנסיבות יכתיבו זאת – תוך פעולה בהתאם להוראות מאיראן ולא מתוך רצון עצמאי – שכן סמכות ההכרעה הסופית נתונה בידי איראן, ולא בידי גורמים בפרבר הדרומי של בירותאו הנהגת הארגון עצמה.

גיוס קטינים

תת-אלוף קוזח מתייחס לסוגיית גיוסם של צעירים מתחת לגיל 18 על ידי חיזבאללה – צעד המגיע בעקבות אובדן מספר רב של פעילים ומפקדים מיומנים. במהלך המלחמה האחרונה, נשמעו הודעות על מותם של קטינים רבים שהשתתפו בלחימה בחזית. כאשר יחידות צבאיות נזקקות לשימוש בילדים כדי לשקם את יכולותיהן או לשמר את מעמדן, הדבר מעיד על כך שהן הפכו לחלשות, רעועות וחסרות יכולת תפקוד.

במקרה של חיזבאללה, ניתן להסיק כי כדי לשמר מראית עין של קיום, הארגון פועל במספר מישורים: הפעלת לחץ והפחדה כלפי הזירה הפנימית והרשויות, שימוש בילדים בלחימה, והפצת מיתוסים בקרב הציבור. https://www.nidaalwatan.com/article/400335-عدا-الخرافة-ماذا-تبقى-من-حزب-الله